השתתפות ילדים בפעילות ספורטיבית – מעמד חברתי מול הנאה והתפתחות
מאת: ארד סקוול
יזם ובעלים חברת SPEEDIT
ביקור אצל יועצת בית ספר, מורי בית ספר, גננות ,מרכז להתפתחות הילד , רופאים, פיזיותרפיסטים – כל אנשי המקצוע הללו יגידו דברים על ילדכם שאינם תמיד נכונים ובמקרים רבים לא טועמים את אישיותו ותכונותיו .יתרה מכך לעיתים קרובות גם לא שואלים את הילדים שאלות רלוונטיות, מנסים להתחבב על ההורה ולא על הילד, לא בודקים לעומק מניעים וסיבות .
נוכל לראות שהמשפט הראשון ששואלים זה- האם הילד משתתף בפעילות ספורט כלשהי? במידה וולא כמעט תמיד תהיינה הרמת גבה ותהייה לגבי למה לכל הרוחות הילד לא חלק מהווי תנועתי! החברה שלנו בנויה נכון להיום בצורה כזו שהשתתפות בפעילות ספורטיבית מקנה לך כרטיס כניסה לעולם החברים ולעשייה חברתית ענפה ומוצלחת. אבל מה קורה לילד שלא מסוגל\רוצה\יכול לקחת חלק בכל אותם חוגים\פעילויות ספורט ?
סיפור קטן..
לפני כשלוש שנים באה אלי אמא לילד בן 11 ואמרה לי ארד " הילד שלי לא אוהב ספורט,לא צופה בספורט וזה ממש לא מעניין אותו "השבתי לאמא- האם יש לו תחומי עניין אחרים ?האם הוא יוצר אותם לבדו ?והאמא השיבה לי במילים הללו: לילד שלי יש עומק מדהים ואמפתיה כלפי אחרים, הוא טיפוס חושב וסקרן, שואל שאלות על מהות העולם, לא הולך שולל אחרי כולם ומשום מה אני תמיד מגיעה לנקודה ששואלים אותי- אוקי זה מעולה אבל... האם הוא עושה ספורט באופן קבוע? השבתי לה בצורה פשוטה ואמיתית- אני חושב שלבן שלך יש את היכולת לשנות את העולם, הוא מסוג הילדים בעלי גמישות מחשבתית מדהימה ומעוף בלתי נגמר. אבל.. יחד אם זאת אני חושב שלא יהיה פייר לא לנסות לתת לו את מרב ההזדמנויות בכדי להפוך אותו למשהו שלם יותר ללא חוסרים בעתיד. האמא קיבלה וכיבדה מאוד את התשובה שלי אבל ללא ספק יצאתי מהחדר עם השאלה- למה יש לנו דחף גדול כלכך לשלוח את הילדים לפעילויות ספורט ?
ניתן לומר שמרגע היוולדות הילדים יש לנו סוג של תכנית עבורכם\כיוון\יעוד\ שאיפה. מתי עצרנו ושאלנו האם אלו רצונות שלנו או של ילדנו? האם אנו מגשימים את עצמינו דרכם ?
ללא ספק נוכל לומר שהחברה מכתיבה הלך רוח שאומרת שהשתתפות בפעילות ספורט מקנה לך פופולאריות וחיבה בקרב הילדים האחרים, החברה גם אומרת שמי שלא משתתף בכל הפעילויות הללו יהפוך לילד מנודה\אחר, ואיזה רוצה שהילד שלו יהיה אחר?! ילד שלא פעיל בספורט הוא ילד ללא מעוף? עשייה? כח רצון ?
החברה וחלק מההורים מתעלמים ממספר עובדות:
1- המספרים מראים שילד שמגיע רק "בזכות" דחיפת הוריו -נידון לתסכול בזמן מאוד קצר, התסכול יוביל לרצון פרישה ולאנטיגוניזם עבור אותו ענף ספורט.
2- ישנו אחוז פרישה גדול במיוחד בקרב בני נוער שפעילים בענף ספורט מסויים מגיל צעיר- פורשים פתאום ללא סיבה אחרי שנים של השקעה. האם זה באמת פתאום? אולי הילד פשוט ניסה לרצות כל השנים הללו את הוריו וחבריו ?
3- ההורים והחברה מתעלמים משאלת השאלות: מה באמת התשוקה של הילד? מה מבעיר את יצר הסקרנות והיצירתיות שלו?
4- ילדים שרשומים לענפי ספורט תחרותיים – משאירים מעט מאוד זמן לעשייה בדברים אחרים- הראש עסוק כל הזמן בתוצאות, מיקום בטבלה, ניצחונות או הפסדים. לכן בגיל הצעיר יש לוודא שהילדים נמצאים במקומות שגורמים להם להתפתחות ללא שום קשר לתוצאות או מטרות .
שלא תבינו משורות הכתיבה שלי דבר שגוי- השתתפות של ילדים בפעילויות ספורט הנם סופר חשובים ומהותיים בהתפתחות תקינה של חייהם, אך יש לשאול ולבדוק מאלו מניעים אנו עושים זאת, עד כמה אנחנו מעורבים בלשכנע אותם ללכת כל פעם מחדש, מה העשייה האמתית שלהם במהלך החוג\פעילות- האם יש התקדמות ? הילד נהנה ?
הוא חוזר עם חוויות, או הוא\היא שם רק בגלל החברים שנמצאים שם ?
ילדים שנמצאים בפעילות ספורטיבית לומדים לשפוט את עצמכם טוב יותר, לקחת אחריות, להסיק מסקנות ריאליות, מאתגרים את עצמם – כל אלו למען מטרה טובה .
הורים צריכים לשאול את השאלות הבאות לפני דחיפה מוגזמת למקום שבו החברה מכתיבה:
1- מי אתה ומה באמת אתה אוהב לעשות ) הורה ששואל את הילד(
2- זה בסדר שאתה לא אוהב את מה שאחרים אוהבים, יש משהו שמאוד מעניין אותך?
3- מה שטוב לך טוב גם לי, אבל שתדע שיש בך המון יכולות אתה לא חושב שכדי לנצל אותם לטובה ?
4- בוא נעשה הסכם, נעשה סבב חוגים ובסוף תגיד לי איפה אתה רואה את עצמך הכי מאתגר ומאושר,אוקי?
הסיבות הנכונות "לדחיפת הילד" לעסוק בפעילות ספורטיבית:
• פעילות ספורט מקנה יכולת הסתגלות בקבוצה
• פעילות ספורט מקנה לילד תבנית בסיסית של חוקים וגבולות
• פעילות ספורט מקנה לילד יכולת לרכוש חברים חדשים
• פעילות ספורט מקנה לילד אפשרויות חשיבה ויצירתיות
• פעילות ספורט מקנה לילד מקום להתבטאות וחופש
• פעילות ספורט מקנה לילד אפשרות להראות את יכולותיו התנועתיות- יתכן ויתגלה כילד בעל פוטנציאל גבוה במיוחד
• פעילות ספורט ) איכותית( תקנה לילד אפשרות להתפתחות קוגניטיבית-קואורדינטיבית
• פעילות ספורט מקנה לילד שמחה, מסוגלות ואתגר.
• פעילות ספורט מקנה לילד השתייכות- יש לשים לב שהוא לא שם רק בגלל רצון ההשתייכות
מסקנות:
פעילות ספורט חשובה ביותר לכל ילד וילדה באשר הם, חשוב שבגיל הצעיר הילדים יחוו מספר ענפים ותחומים, כגון: ספורט אתגרי , שחייה, כדורגל, גודו . במהלך החשיבה לאיזה חוג לקחת את הילד יש לקחת בחשבון את הרצון שלכם אל מול הרצון של הילד, להבין האם הוא רוצה להיות שם רק בגלל שהוא רוצה להיות בין חברים או שמה הוא באמת מוצא בעצמו כישרון.?
חשוב לתת לילד להיות ילד, לחוות אכזבות ורגעים פחות נעימים- הרי יש את זה גם בספורט וגם בחיים.
אנשי מקצוע שעובדים עם הילד חייבים להבין לעומק יותר את אישיותו של הילד לפני שהם מנסים לשלוח לכל מיני מקומות שלא תמיד בכלל רלוונטים לאותו מקרה- כל ילד הוא עולם תוכן שלם .
להורים יש לומר שצריך להיזהר לא לנסות לשלוח את הילד למקומות שבהם אתם -ההורים רוצים להגשים את עצמכם דרך הילד. צריך לתת לו מענה לצרכים הפיזיולוגים שלו אבל בשום מקרה לא לצפות ,לחשוב או לרצות שהוא צריך להצטיין בזה .
ילדים מסורבלים קואורדינטיבית, חווים לעתים קושי חברתי. הם מתקשים במשחקים הדדיים עם ילדים אחרים,
וככל שהם גדלים, מסורבלות זו מפריעה להם בדימוי העצמי ובתקשורת הבינאישית שלהם.
לכן חשוב לחפש הנאה והתפתחות על חשבון רצון חברתי מעיק ומוגזם.
